לופו ואח' נ' הוצאת עיתון "הארץ" בע"מ ואח'

החלטה

לפני בקשת הנתבעת/תובעת שכנגד ( להלן: "המבקשת" ) להורות לתובע/נתבע שכנגד ( להלן: "המשיב" ) ליתן תצהיר גילוי מסמכים ספציפי, כמפורט בסעיף 8 לבקשהולחייב את המשיב לתת תשובה מפורטת לדרישה להודאה בעובדות ובמסמכים , כמפורט בנספחים 2-3 לבקשה. המבקשת טוענת שהיא נערכת להמשך ניהול ולהכנת חוו"ד מומחה מטעמה ופנתה למשיב, בטרם הגשת כתב הגנה שכנגד ובטרם הגשת כתב תשובה שכנגד ביום 27.10.13 בדרישה לקבלת תצהיר גילוי מסמכים ( נספח א' למכתב הדרישה ),דרישה להודאה בעובדות ( נספח 2 לבקשה ), ודרישה להודאה במסמכים ( נספח 3 ).

לטענתה, מדובר במסמכים רלוונטים ומהותיים לגדר המחלוקת בין הצדדים ולפיכך מבקשת כי בית המשפט יורה למשיב, בצו ליתן תצהיר גילוי מסמכים בהתאם להוראת תקנה 113 לתקנות סדר הדין האזרחי,התשמ"ד-1984 ( להלן: "התקנות" ) כמפורט בסעיף 8 לבקשה.

כן, דורשת המבקשת, כי בית המשפט יורה למשיב, בהתאם לתקנה 103 למסור תשובה מפורטת לעובדות ובמסמכים כמפורט בסעיפים 12-13 לבקשה.

המשיב בתגובתו טוען, כי מדובר בבקשה מיותרת שכן טרם התקיים קדם משפט וכן היות וטרם הוגש כתב הגנה שכנגד. לעניין הבקשה לגילוי מסמכים, טוען המשיב כי מדובר בבקשה גורפת שאיננה דרושה לביסוס הגנת המבקשת מפני תביעת המשיב ולא לביסוס התביעה שכנגד והנה פוגעת באופן שאיננו מידתי בפרטיות המשיב ובחיסיון פעילותו העסקית, שכן אין מחלוקת לשיטתו בנוגע לסכומים ששילמה המבקשת למשיב בתקופה הרלוונטית.

באשר לדרישה להודאה בעובדות, טוען המשיב כי על המבקשת להוכיח טענות אילו בראיות ולתגיש אותן בדרך המקובלת ולא תעשה זאת באמצעות הפניית דרישה למשיב להודות בנטען.

באשר לדרישה להודאת המשיב בקבלת מכתבים שקיבל מהמבקשת לפני כעשור, טוען המשיב כי איננו יכול , אובייקטיבית לאשר היום מכתבים שנשלחו לפני עשור ואת האותנטיות שלהם.

עוד טוען המשיב כי הפניית בית המשפט לתקנה 103 לתקנות סותרת את טענת המבקשת לפיה איננה מבקשת צו שיפוטי שיחייב את המשיב להודות בעובדות או במסמכים, שכן לשיטת המשיב הנו רשאי ליטול על עצמו סיכון שיריבו יצליח להוכיח טענותיו.

המשיב טוען בנוסף למצב רפואי קשה, שאיננו מאפשר לו להגיב בשלב זה למבוקש.

המבקשת בתשובתה מבקשת שבית המשפט יורה למשיב לתת תשובות מפורטות לדרישתה להודות בעובדות ומסמכים ודוחה את טענות המשיב לפיהן אינן נכונות ואינן רלוונטיות.

לגבי תגובת המשיב לבקשה למתן תצהיר גילוי מסמכים ספציפי הנן סתמיות, כלליות, גורפות ולא נכונות. וכל מטרתן היא להתחמק ממתן תשובה.

דיון בבקשה לגילוי מסמכים:

הנתבעת מבקשת להורות למשיב ליתן תצהיר גילוי מסמכים ספציפי בנוגע למסמכים כמפורט במכתבי הדרישה מיום 27.10.13 ומיום 5.11.13 ולאפשר למבקשת לעיין בהם שכן לשיטתה מדובר במסמכים רלוונטים. במסגרת הבקשה נדרש המשיב להעביר לידי המבקשת דו"חות כספיים ביחס לכל עסקיו וכן דו"חות שהוגשו למס הכנסה ביחס לכל עסקיו, חוזה רכישה של עמית מנדל, כל הדו"חות הכספיים שנוגעים "לעמלות השנתיות שנתקבלו ע"י מוכר הקו", חוזה מכירת קו חלוקה של מחלבות גד,כל הדו"חות בנוגע למחזור השנתי של עמלות הסוכן שמכר, כל מסמך שנוגע לרווחים שדווחו לשלטונות המס "בשנים האחרונות", אישורי ניקויי מס במקור של חברת בר-בי.טו.די, שומת מס לשנת 2004, טפסי 106 לשנים 1999, 2002-2005.

המשיב מתנגד לבקשה וטוען לחיסיון פעילותו העסקית וכן לפגיעה בפרטיותו באופן שאיננו מידתי.

לעניין החיסיון, תקנה 119 קובעת כי:

"119. הוגשה בקשה למתן צו למסירת שאלון, או לעיון במסמכים, ונטענה טענת חסיון לגבי שאלה פלונית או מסמך פלוני, רשאי בית המשפט או הרשם שלא להעתר לבקשה לענין אותה שאלה או אותו מסמך, ולשם כך רשאי הוא לעיין במסמך כדי להחליט אם יש ממש בטענה זו; אין האמור בזה בא לגרוע מזכותה של המדינה לסרב להראות מסמך."

בסעיף 23 לחוק עוולות מסחריות התשנ"ט-1999 נקבע היקף הגילוי הנדרש ע"פ החוק הנ"ל: "אי גילוי סוד מסחרי (א) בית המשפט רשאי, מיוזמתו או על פי בקשה, לתת צו להבטיח כי סוד מסחרי של בעל דין או של אדם אחר שהתגלה בהליך משפטי לא יפורסם. (ב) בית המשפט רשאי, לבקשת אדם, לתת צו בהליך משפטי, בדבר דרכי הגשת ראיות שיש בהן סוד מסחרי. (ג) בהליך משפטי בענין אזרחי, רשאי בית המשפט, לבקשת אדם, לתת צו בדבר אי גילוי ראיות שיש בהן סוד מסחרי, ובלבד שראה כי הענין שיש באי גילוי הראיה עדיף מן הצורך לגלות את הראיה לשם עשיית צדק, וכי במתן הצו לפי סעיפים קטנים (א) ו-(ב) אין כדי להגן על הסוד המסחרי."

המלומד גורן בספרו מציין כי:

"בעניין היקף הגילוי הראוי של מסמכים חל סעיף 23 לחוק העוולות המסחריות התשנ"ט-1999, המשקף את אימוצו של עקרון המידתיות כבסיס לעיצוב כל הסדר לגילוי ראיות שיש בהן סודות מסחריים. סעיף זה, המעניק לבית המשפט שיקול דעת לעצב הסדרי גילוי, השונים זה מזה בהיקפם ובמידת הפגיעה באינטרס של בעל הסוד המסחרי, מאפשר לערוך איזון מדוייק בין האינטרס של מבקש הגילוי כי ייקבע הסדר גילוי רחב ככל האפשר, לבין האינטרס של בעל הסודות המסחריים להגן על קניינו על-ידי קביעת הסדר גילוי מצומצם ככל שניתן..." ( גורן עמ' 203)

עיון במסמכים המבוקשים מלמד, כי מדובר במסמכים רבים הנוגעים, רובם ככולם, לעסקיו האחרים של המשיב, ולא לעסק נשוא הדיון בכתב התביעה, שהוא קו לחלוקת עיתון הארץ.